סיפורה של אוניית-העל המגה-גרנדיוזית צץ מחדש בכל פינה ברשת בשבועות האחרונים, ויחד איתו צפות ועולות שאלות רבות. החלטנו לצלול לעומק הפרויקט המוכר בשם Freedom Ship (“ספינת החופש”), כדי לבדוק האם יש לו סיכוי אמיתי לראות אי פעם אור יום.
לא מדובר בעוד אוניית תענוגות (קרוז), אלא במגה-מבנה באורך של כ-1,370 מטרים המונע באנרגיה גרעינית, אשר יתפקד כעיר צפה לכל דבר עם קיבולת של כ-80,000 בני אדם. זהו מקום מגורים קבוע, שבמקרה נמצא באמצע האוקיינוס ו”מקיף את הגלובוס באופן רציף”.
הרעיון עצמו אינו חדש. הקונספט הוצג לראשונה לפני כ-30 שנה על ידי נורמן ניקסון, מהנדס מפלורידה. המשבר הכלכלי של שנת 2008 הקפיא את התוכניות, אך כעת, עם התקדמות טכנולוגית משמעותית הן בתחום האנרגיה הגרעינית והן בהנדסה מודולרית, החלום על עיר אוקיינוס ניידת חוזר להסעיר את הדמיון ברשת. להלן מבט מציאותי על מה שהיזמים באמת מתכננים, ומה מתוך זה ישים כיום.
מה מתוכנן בסיפון?
אם אתם מצפים לעגון בנמלים ציוריים, ליהנות ממסיבות סיפון מטורפות וריקודים ברכבת קונגה בלתי נגמרת – תחשבו מסלול מחדש. ה-Freedom Ship תוכננה כעיר עצמאית לחלוטין הבנויה על פלטפורמת פלדה ענקית ושטוחה, ולא על מבנה של גוף ספינה סטנדרטי. היא לא מיועדת להיכנס לנמלים, פשוט כי אין בעולם נמל גדול מספיק שיכול להכיל אותה.
חשוב לזכור שמדובר רק בהדמיות. מבט חטוף בגלריית החללים המוצעים של הספינה הזו נראה כאילו נלקח ישירות מסרט מדע בדיוני. מצד שני, אוניות שנבנות כיום היו נחשבות לבלתי נתפסות לחלוטין לפני 50 שנה.
התוכניות של ה-Freedom Ship מזכירות רובע של עיר גדולה:
אזורי מגורים ומלונאות: 17,000 יחידות דיור נפרדות, החל מדירות קונדו בשטח של כ-28 מ”ר ועד לסוויטות יוקרה במיליוני דולרים, לצד 10,000 חדרי מלון למבקרים מתחלפים.
מערכת חינוך מלאה: מאחר שאנשים יגורו כאן דרך קבע, התכנון כולל מערכת חינוך שלמה (מגן חובה ועד י”ב) ואפילו קמפוס אקדמי, כדי שילדים יוכלו ללמוד תוך כדי תנועה בעולם.
רובעי מסחר: התוכניות חושפות מרכז קניות רב-קומתי מסיבי, 3,000 יחידות מסחריות לעסקים עצמאיים, אצטדיון ספורט עם 15,000 מושבים ומרכז רפואי מרכזי.
תחבורה פנימית: האונייה כוללת למעלה מ-400 דונם של שטחים פתוחים, פארקים, מסלולי אופניים, ומערכת רכבת קלה פנימית שתעזור לתושבים להגיע מקצה אחד של המבנה לשני.
בידור וחיי לילה: כדי לשעשע 80,000 איש, ההדמיות מציגות אולם קונצרטים ברמה עולמית למוזיקה חיה ותיאטרון, מספר בתי קולנוע וקזינו ענק בסגנון לאס וגאס.
כושר ופנאי: לצד פארקי מים בסיפון העליון, התוכניות כוללות מרכזי כושר מתקדמים, אולמות ספורט בגודל מלא ומגרשים ייעודיים להכל – מכדורסל ועד טניס.
האלמנט הייחודי מכולם הוא הסיפון העליון. הוא מעוצב כמסלול נחיתה שטוח ופתוח שנועד לארח מטוסי טורבו-פרופ מסחריים קטנים, מה שיאפשר לתושבים לטוס אל היבשת ובחזרה ככל העולה על רוחם.
למה בכלל לבנות את זה?
מדוע שמישהו ירצה לבנות אי ל-80,000 איש עם מנוע? היזמים מדגישים כי לא מדובר ביעד לחופשה. מתוך ההצהרות הרשמיות של צוות התכנון: “האירוח בסיפון ה-Freedom Ship אינו נתפס כחוויית שייט תענוגות. הוא פועל במבנה של עיר קבועה – משרת מבקרים, תומך במעורבות גלובלית ותורם לחיוניות כלכלית, תוך שהוא נשאר משני לזהותה המרכזית של הפלטפורמה כמקום מגורים ועבודה”.
הגורם המניע העיקרי מאחורי הפרויקט אינו פנאי, אלא פילוסופיית חיים שקשורה יותר לכלכלה בעולם דינמי. מאחר שהאונייה מתוכננת להישאר לצמיתות מחוץ למים הטריטוריאליים (במים בינלאומיים), היזמים מציגים אותה כקהילה החופשייה לחלוטין ממסי מקרקעין מקומיים, מסי נדל”ן, מסי קנייה ומכסים.
כפי שמציינים המפתחים: “בבסיס החזון עומדת הקביעות. התושבים אינם נוסעים. בתים, מקומות עבודה, חינוך, בריאות, מסחר ומרחבים ציבוריים משולבים בפלטפורמה אחת שנועדה לתפקד ברצף לאורך זמן, ולתמוך בקהילות אמיתיות ולא באוכלוסיות זמניות”.
הספינה תקיף את העולם לאט, פעם בשנתיים-שלוש, ותעגון מול חופים בינלאומיים מרכזיים כדי לאפשר לעסקים לסחור ולתושבים לחקור את היבשת באמצעות מעבורות או מסלול הטיסה שבסיפון.
המעבר לאנרגיה גרעינית
אונייה בגודל כזה דורשת כמות אנרגיה מטורפת כדי להשאיר את האורות דולקים, להפעיל את הרכבת הקלה ולהניע את מערכות השייט. שימוש בדלק פחמימני כבד ומסורתי היה הופך לסיוט לוגיסטי וסביבתי.
זו הסיבה שהגרסאות המודרניות של הקונספט נשענות במידה רבה על כורים גרעיניים מבוססי מלח מותך (MSR – Molten Salt Reactors).
בשונה מטכנולוגיה גרעינית ישנה הפועלת בלחץ גבוה, כורי MSR מודרניים פועלים בלחץ נמוך, מה שאומר שאין סכנה לפיצוץ קיטור. אם הספינה מאבדת לחלוטין את אספקת החשמל, פקק ביטחון מיוחד נמס פיזית, והדלק הנוזלי מתנקז אוטומטית לתוך מבנה הכלה תת-קרקעי מאובטח, שם הוא מתקרר והופך לגוש סלע מוצק ובטוח. עם תחנת כוח גרעינית בסיפון, האונייה תוכל תיאורטית לייצר חשמל משלה, להתפיל מים בעצמה, ולטייל בעולם במשך עד 15 שנים ברציפות מבלי שתצטרך אי פעם להיכנס לנמל כדי לתדלק.
המציאות נושכת: האם זה יקרה?
אז האם תרכשו בקרוב דירה עם נוף לים בעיר האטומית הזו באורך 1.5 קילומטרים? אל תבנו על זה. תג המחיר המשוער לבניית ה-Freedom Ship נע צפונה מ-10 עד 14 מיליארד דולר. מעבר לכך, טכניקות בניית הספינות הסטנדרטיות כיום אינן מסוגלות להתמודד בקלות עם גוף בגודל כזה, בשל הלחצים המבניים העצומים שמפעילים גלי האוקיינוס. המשמעות היא שמספנה כלשהי תצטרך, למעשה, להמציא דרך חדשה לחלוטין לבניית כלי שייט. זהו כנראה המכשול הגדול ביותר שעומד בפני הפרויקט כולו כרגע.
בעוד שהנעה גרעינית מודרנית פותרת את בעיית האנרגיה המסיבית של הספינה, הפרויקט עדיין נמצא בעיקר על שולחן השרטוטים. לעת עתה, ענף השייט ימשיך להתמקד באוניות בגודל סטנדרטי – למרות שרק לפני מספר שנים, אונייה המכילה 7,000 נוסעים נחשבה גם היא למשהו רחוק מאוד מהסטנדרט.
בתעשייה הזו למדנו חוק אחד חשוב: אל תגידו לעולם לא.
ברוכים המצטרפים לקבוצת הפייסבוק ״קרוז חלום של הפלגה״ – הייחודית בעולם הקרוזים. למעלה מ-16,000 חברים
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ “קרוז אין-חדשות חמות מהים”
חפשו אותנו גם בטלגרם
